אני מאמין אימוני
תהליכי האימון והליווי באנגרמה:
בעינינו, תהליך האימון הוא מעין יציאה למסע… סוג של שיתוף פעולה לאורך מסלול שהמאמן והמתאמן אחראיים להצלחתו.
המאמן יוצא אל המסע, אל מסלול שהוא רק לכאורה, מוכר וידוע, ברשות המאמן מגוון רחב של כלים ומיומנויות הזמינים עבורו.
המתאמן זוכה לברית אימונית, מוגן בידיו של המאמן השואף להצלחתו.
עלינו כמאמנים מוטלת האחריות להגיע אל כל מפגש אימון ממקום רענן, נקי בלי שיפוטיות, כאילו אנו יוצאים למסע חדש, אל ארץ חדשה, השונה בתכלית ממה שראינו והכרנו עד היום.
כל מתאמן הוא ארץ, שיש בה תרבות ומנהגים שהמאמן צריך ללמוד, לכבד ולהכיר.
לכל ארץ – מתאמן יש שפה וניב מקומי, הרגלים, חגים ומועדים, מלחמות וניצחונות.
עלינו המאמנים לבקר בארץ החדשה הזו כתיירים, להתבונן, להכיר, להתפעם, ללמוד, לקחת איתנו את המפות שרכשנו בקורסים השונים, מתוך הניסיון שצברנו ולצעוד בדרך בלי לרמוס בלי לפגוע מתוך כבוד.
עלינו להסכים להיות במצב של חוסר ודאות, להבין שאנו לא יודעים גם כשנדמה לנו שכן, אל לנו ללכת אחר אשליית הוודאות שעלולה לתעתע ולחבל בתהליך האימון. אנו יוצאים למסע, להרפתקה ולוקחים איתנו את כל ציוד האימון אך בו בעת עלינו להיות מסוגלים להשאירו בצד.
כשאנחנו כמאמנים פועלים בדרך זו, נוכחים בכל הווייתנו בתהליך, יושבים לאורה של המדורה הבוערת, מקשיבים לקולות החדשים.
במקום החדש, מתחברים אל המתאמן, מדברים את שפתו. בדיוק מתוך המקום הזה, ללא שיפוטיות, ללא פטרונות, בהרבה הערכה ואהבה אז נופלות המחיצות וקורים הדברים האמתיים. זה הרגע בו נפתחות דלתות הלב והנשמה ואנחנו עדים לתהליך ההתחברות של אדם אל עצמו.
אנחנו המאמנים נמצאים ממש שם כדי לאפשר לזה לקרות ויחד עם זאת אסור שנפריע…
בנקודה זו ממש המתאמן מתחיל למצוא את התשובות בתוך עצמו והתמונה מתבהרת, הוא רואה אותה אל מול עיניו והוא טווה יחד עם המאמן את דרכו לאורה.
נועה
