עימותים וקונפליקטים

רוב בני האדם מעדיפים להמנע מקונפליקט, חוששים מסיטואציות קונפליקטואליות, למרות שבפועל אין כל דרך להמנע מהן באופן מוצלח.

כבני אנוש, אנו לעיתים נמצאים בקונפליקט פנימי, ביננו לבין עצמינו, לא בטוחים לאיזה קול פנימי עלינו להקשיב. כועסים על עצמינו, על דברים שאמרנו, דברים שעשינו, החלטות שקיבלנו, הזדמנויות שפיספסנו…

אם כך, אך טבעי הוא שניהיה בקונפליקט עם זולתנו.

אנחנו אנשים שונים המביאים תפישות שונות, ניסיון חיים שונה, זווית ראייה ייחודית ובעיקר סובייקטיבית.

הקונפליקט מתחיל בשלב בו דעה שאנו מוכנים לשנות ופתוחים להחליף הופכת לעמדה, עליה אנו כבר עומדים ומרגישים צורך להגן עליה ולהתבצר בה.

השפה גם היא הופכת למליטאריסטית, אנחנו מגייסים, תומכים, ויוצאים למלחמה.

אם לא נפתור את הקונפליקט בשלביו המוקדמים הוא לרוב לא יעלם מעצמו ואף נגלה שעלולה להיות לו נטייה להסלים בקצב שלא תמיד נוכל לצפות מראש.

לכן, כלים לפתרון קונפליקטים, עשויים להיות הזדמנות לצמיחה משמעותית ביותר.

אין צורך להמנע מקונפליטקט, יש צורך לטפל בו בעודו צעיר, התזמון הוא קריטי.

ככל שעובר הזמן הסיכוי שכלים אפקטיביים אלה יצליחו לסייע לנו הולך ופוחת.

העניין הוא כן להביא את דעתך לידי ביטוי, הדגש צריך להיות על האופן בו נביע את דעתנו כך שהאחר

כך יוכל להקשיב ולקבל את דברינו מבלי להסגר ולהנעל.

לשם כך, עלינו לגלות כלפיו אמפתיה, עלינו לכבד אותו ויחד עם זאת להקפיד להעביר את המסר שחשוב לנו להביא בפניו, להביא עצמנו לידי ביטוי ולהגיע לשלב בו יתבצע תיאום ציפיות.

בנקודה זו ממש, זכה ואמיתית ככל שתיהיה תתרחש הצמיחה ועימה יגיעו שפע הזדמנויות ותובנות שלא תמיד היום שם קודם.

אנו לעיתים נרתעים מביצוע שיח זה, מעדיפים להמנע, לוותר, להתפשר או לרמוס במקום לשתף פעולה, לעמוד יחדיו באותה נקודה כואבת באומנה, לאחוז ידיים, להסתכל בעיניים ולצמוח.

כשאנו מצליחים לעשות זאת, עוטפת אותנו ואת זולתנו תחושה עילאית של העצמה והכרת תודה, שמביאה עימה את הרצון להיות במקום זה והרגיש בו טבעי.

בהצלחה,

נועה.