ניוזלטר מספר 4

"לצאת מעבדות לחירות"

9.4.17, י"ג בניסן, ערב לפני ליל הסדר

בשגרת החיים שלי, לעיתים אני יכולה להצביע על רגע בו אני משחררת עצמי מעולם אחד, מצורת חיים מסויימת, אל עולם אחר, אותו אני עדיין לא מכירה ממש, אך הוא לוחש לי בקסמיו, בהבטחתו. אני יודעת כי על מנת להגיע אליו עליי לעזוב את הידוע, את המוכר והבטוח.

באותו רגע, רוח הידיעה שהתחילה לנשב בי קודם וליטפה באצבעות רכות את עורפי, מאיצה את תנועתה, פורמת את אחיזתי וסוחפת אותי איתה.

בשלב הזה אני מבינה כי אין עוד טעם להתכחש לה או לנסות וללכת נגדה, אני מכוונת עצמי אליה, מתערסלת בזרועותיה גם כשהיא מפחידה ומאיימת לטלטל את כל מאדי.

היא אוחזת בי, שומטת את עוגני, כל שנשאר לי הוא להפסיק להיאחז, לשמוט, להרפות, לשחרר, שומעת את הלמות ליבי החי ופועם בדהרה משתולל, ממהר לעוף באוויר הכוונה והרצון אל הארץ המובטחת ולטעת בה נחלה, חיים נבחרים שמחכים שעאעבוד באדמתם, שאשתול בהם את כוונותי והם ינצו, יפרחו וישאו את פירות עמלי.

חג חירות שמח,

נועה.