מעבר למילים ומעבר לזמן

מעבר למילים ומעבר לזמן- או "הסדר שבאי-הסדר"

כבני-אדם בכלל ובחברה המערבית המודרנית בפרט אנו מכורים לתחושת השליטה.

רובנו סולדים מתחושת חוסר וודאות, חוסר סדר, אנו חוששים משינויים ומתחברים למוכר, לידוע שנתפש בעינינו פעמים רבות גם כבטוח.

הספר ישמעאל Ishmael של דניאל קווין הוא סאטירה על חלום השליטה המערבי לפיו אנו מאמינים כי:

"רק דבר אחד יכול להציל אותנו. אנחנו חייבים להגביר את שליטתנו בעולם. כל הנזק הסביבתי הזה נגרם כתוצאה מכיבוש העולם על ידינו, אבל אנחנו חייבים להמשיך לכבוש אותו עד ששלטוננו יהיה מוחלט. אז כשנהיה בשליטה מוחלטת, הכול יהיה בסדר. נגיע לאנרגיית היתוך. בלי זיהום. נוכל להדליק ולכבות את הגשם. נהפוך את האוקיינוס לחוות. נשלוט במזג-האוויר-לא עוד הוריקנים, לא עוד סופות טורנדו, לא עוד בצורות, לא כפור שלא בעתו…כל תהליכי החיים של כוכב-הלכת יהיו במקומם-במקום בו תכננו האלים שהם יהיו-בידינו".

אבל הטבע והחיים מלמדים אותנו אחרת ומבהירים לנו כי מחשבה זו היא בגדר אשליה בלבד. כל ניסיונותינו לשלוט במערכות הטבע והחיים ולתמרן אותם באופן טוטאלי לרצוננו, צרכינו, לא יצליחו. אז אולי במקום להתמכר לאשליה, להתאכזב ממנה בכל פעם מחדש נשכיל להשלים עם דרכיו הנפלאות של העולם, אז גם תהיה באפשרותנו היכולת להצליח לחבור אל היצירתיות, מקורה של פריצת-הדרך, הנקודה אליה חוברים האומנים- לעיתים נקראת "מוזה" בקרב ציירים, משוררים ומוסיקאים, הנקודה בה לרגע קסום "מאבדים שליטה."

כמובן, שאיננו זונחים את הלוגיקה, התכנון והארגון לתמיד, וחיים כאילו "אין מחר". אנחנו ממשיכים להיעזר בהם ובכלים החיוניים שהם מכניסים לחיינו, ובכל זאת, מבינים כי היצירתיות ההרמוניה ופריצות הדרך מגיעים כשאנו הופכים להיות שותפים יצירתיים של החיים ולא שליטיהם, כשאנחנו מרפים ולו לרגע מהאשליה, משלבים חשיבה לינארית בחשיבה וגישה יצירתית אינטואיטיבית שעושה שימוש בכוחות הנובעים דווקא מהרפיה ושחרור.